הנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים מונה ז' מעלות הצדקה זו למעלה מזו והעולה על כלן הוא שאין הנותן יודע ממי קבלה ולא המקבל יודע מי נותנה ולמעלה מאלו מעלה ח' היא ההלואה בא שלמה פה ומייעץ את האדם ידבק במעלה הז' שאין נותן ומקבל יודעים זה מזה והמשיל אותה אל משלח לחמו על פני המים והוא כי כאשר אם ישלח איש ככר לחם שיצוף על פני מי נהר דרך הלוכו ואחר מהלך מה ימצאה איש וישלח ידו ויקחנה נמצא כי המשלחה לא ידע מי נוטלה והנוטל לא ידע למי היא כן הדבר הזה אם יתן איש מכספו ומאכלו על יד גזבר והגזבר יתן לאחד הדלים אשר לא ידע מי נתנה וגם הנותן אינו יודע מי מקבלה כי יד גזבר כמי' הניגרים יהיה וע"ז נשא משלו ויאמר שלח לחמך על פני המים שהנמשל הוא שהנותן לא יסתכל המקבל והמקבל את הנותן ומה תרויח הלא היא כי ברוב הימים וכו' והוא כי הנה מצינו שע"י צדקה יעשיר איש כמשז"ל עשר בשביל שתתעשר וגם מצינו שנותנת חיים לעושי' כעובדא דבת ר' עקיב' וכעובדא דשמואל ואבלט אך המצא יחד שניהם חיים והממון כאחד לא מצינו ואפשר כי יאמר בזה כי מתן בסתר שלא ידע זה מזה יביא את שניהם כאחד וז"א שלח וכו' כי ברוב הימים שיהיו לך ע"י צדקה ג"כ תמצאנו את לחמך הנזכר הוא הממון שתתן באופן יהיו לך גם שניהם ושמא תאמר אם לא תזדמן לי צדקה מסוג זה לא אעשנה אל תעש כן כי אם תן חלק לז' גדרי צדקה הם אשר מנה הרמב"ם ז"ל וגם לשמונה שהוא ההלואה שהיא השמינית כי גם שהזכירן הרמב"ם ז"ל לא נעדרו מציאותם משלמה ואמר כי לא תדע וכו' והוא כי הנה בימי דוד היו נשיאים ורוח וגשם אין ואמר שמא יש פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים וכו' וזה יאמר ע"י תתך חלק לז' וכו' כאשר לא תדע מה יהיה רעה על הארץ שלא תצמיח שהוא אם ימלאו העבים גשם שאין הרעה בשמים כי יש נשיאים ורוח כ"א על הארץ שלא נתך ארצה שהוא נשיאים ורוח וגשם אין אז ע"י תתך חלק לז' על הארץ יריקו וש"ת הלא בדוד לא היה כן כי חשב שעל פוסקי צדקה ברבי' ולא נתנו ופשפש ולא מצא אלא שהיה על שאול שלא נספד כהלכה על כן אמר גם שמה שאמרתי הוא אמת עכ"ז לא יבצר שאם יפול עץ הוא עץ פרי שהוא משל אל המלך או חכם גדול שתחת צלו יסתופפו ויחיו כענין ואלו אלן בגו ארעא וכו' וזהו אם יפול עץ שימות אילן גדול בין שיהיה חכם גדול המתייחס אל הדרום כד"א הרוצה להחכים ידרים או ואם בצפון שהוא שנפל מלך כענין שאול שמתייחס אל הצפון כמשז"ל כי שולחן בצפון ובו זר זהב רמז אל כתר מלכות אז שם יהוא סיבת היות רעה על הארץ גם שלא תהיה סיבת פוסקי צדקה וכו' כאשר היה בדוד אך אני לא אמרתי אלא כשאין שם מציאות זה:
שמר וכו' הנה בביאור משלי כתבנו על פסוק אוגר בקיץ וכו' כי האדם בעה"ז זורע מצות בעולם כמשז"ל אורח חיים פן תפלס כו' ואחר רוב ימיו קוצר שעוקר ומסלק כל מעשיו הטובים מכל פניה חומרית כקוצר הזה העוק' תבואתו מקרקע הארץ אמר כי יש יאמר מה לי להרויח במצות בנערות ובחרות שהוא זמן פניות חומריות טוב לי איחל עד רוב ימי זמן בא הרוח על האדם אחר הנפש שבבחרות כי אז אזרע בלי כוונות חומריות ויש אחר יזרע מיד מצות כל ימיו אך עוסק ועושה עיק' מעביות עסקי העולם הזם ואמר כי שניהם לא טובים המה כי הנה שומר ומצפה רוח לזרוע מצות ולא מעתה שהוא בעל נפש לבדה לא יזרע לעולם כי הלא אין הרוח באה אלא על ידי עסק תורה ומצות ואינם וכן רואה בעבי' הם ענייני העה"ז לא יקצור לנכות פניו' ארציות לעולם כי עביות עסקי העולם לא יניחוהו. כאשר וכו'. הלא אמרתי לך שומר רוח לא יזרע שלא תמנע מלזרוע מצות עד בא הרוח שהיא מדרגה גדולה כי שמא לא תבא לך אמר עתה עוד אני אומר לך כי הלא גם כי תבא לך הרוח לא תדע עת בואה והנה לך ראיה מן החוץ מק"ו כי הנה לפניך דבר שתשמע הברתו באזנך ואינך יודע דרכו ומציאותו כי הלא תשמע רוח סועה מסער כי את קולה תשמע ולא תבין דרכה וכן דבר שתמשש בידיך ולא תדע מה הוא כעצמי' בבטן המלאה שתמשש על בטנה ותרגיש הוולד בפני' ולא תדע מה הוא אם זכר אם נקבה ומתי בא הרוח אל תוכו ואיך יחזיק מועט את כל גוף העובר כן לא תדע את מעשה האלהים גם כי יראה בעיניך שאתה מרגיש וממשש הדברים לא תדע הענין כלל ואיך יעלה על רוחך תרגיש עת בא רוחך אליך:
בבקר וכו' רז"ל דרשו על הבנים ואפשר לפי דרכנו בקודם שהוא זריעו' מצות ומ"ט ואמר בבקר הוא בבחרות זרע זרעך מצות ומ"ט ואל תאמר כי בעת הזקנה יוכשרו יותר מעשיך ואם עסקת בבחרות אל תנח ידך בערב הזקנה באמור כי די לך מה שיגעת כי אינך יודע איזה יכשר אם של בחרות כי אז הכנעת תוקף יצרך או אם טוב הוא מה שבזקנה שהם מעשים יותר נקיים מחלאת פניות או אם שניה' כא' כלומר התחברותם אלו עם אלו כא' הם טובים מש"כ כל כת לעצמה ועוד כי גם שמעשה הזקנה טוב משל בחרות הלא טוב הוא הרגל עצמך מהבחרות שיהיה כהכנה אל ימי הזקנה כגגם שאין אור מעשה הבחרות מאיר בעצם כאור מעשה זקנה לא יבצר מהיות הכנה ואמשול לך משל למה"ד לאור בקר שבין עלות השחר ליציאת השמש כי למה סמוך לעלות השחר לא תנץ החמה אך היא להכין לעיני האדם שיוכל לסבול אור השמש ולא תכהין עיניו מראות אחר החשך אור השמש וזה מאמרנו בסדר תפלתנו המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים שהוא כי מאיר בדרך רחמים על ידי הדרגה ולא מזריח השמש מיד אחר עלות השחר וזה יאמר ומתוק האו' הוא אור בקר שהוא ערב ומתקבל וטוב לעיני' שלא תכהינה שהוא הכנה לראות את השמש שלא היו יכולים לראות את השמש אם לא על ידי האור ההוא כן הנה מצות שקודם ימי הזקנה קודם תבא הרוח עם שאין זריחת אורם רב הם הכנה אל אור הגדול כשמש של מצות שבימי הזקנה:
או שיעור הענין אל תמנע מלזרוע מצות בבחרות עד תבא לך הרוח בבואך בימים כי הלא כאשר מתוק האור וטוב לעינים שלא תכהינה כן מתוק וערב וטוב לחומרך הכנת אור מצות הבחרות לזכות לראות את השמש הרוח שתזריח בך שאלמלא אור הכנת מצות של בחרות לא היית מוכן לקבל הרוח כי איזה הדרך תבא לך זריחת שמשה אם לא על ידי מצות הבחרות כי בהן תתקד' לשתחול בך מש"כ אם תתבטל מהן עד עת זקנה. ועוד טענה ב' והוא כ"א שנים הרבה יחיה. האם בכלם ישמח והוא כי ב' דרכים לאדם יש יחטא בבחרות ויתקן בזקנה וישמח בזקנה ויאמר אשרי זקנותי שכיפרה על ילדותי נמצא כי לא ישמח על ימי הבחרות כי רעים וחטאים היו רק על ימי הזקנה המתקנים אך אשר מהבחרות לא חטא ישמח כל ימיו ויאמר אשרי ילדותי שלא ביישה את זקנתי נמצא שמח בכל ימיו ולא במקצתן וזה יאמר הנה בעצתי שמבקר הילדות תזרע מצות ומ"ט הלא זה טובה גדולה כי תשמח בכל ימיך ולא במקצתן וזהו כ"א שנים וכו' בכלן ישמח וידוקדק בזה או' יחיה האדם למעט אשר יחטא בבחרות וישוב בזקנה שלא יקרא חי רק מאז שב אך אשר שנים הרבה יקרא חי שהוא אשר הוא צדיק מהילדות בכלם ישמח ולא במועטות שאחר התשובה:
או תהיה הטענה בדרך אחרת והוא כנודע מספר הזוהר כי ימי הצדיקים חיים וקיימים תמיד והן המתקרבים לפניו יתברך רוחניים במצות הנעשים בהם וע"כ אשר לא יעשה טוב רק בזקנה לא ישמח בכלן לכן טוב לך מהבקר של בחרות תזרע מצות שבכולה תשמח:
עוד טענה ג' להשקיט תגרת יצרך לבלתי תיגע בבחרות במצות והוא ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו שאם לא יטפל במ"ט כל ימיו כדי להתענג פה יהי' זכור כי יותר ימי החשך שהם התמדתו במותו שם מימי חייו ולמה יצר זמן רב בעד זמן מועט ולא יהפך לטרוח זמן מועט בעד הרב:
עוד טענה ד' והיא כל שבא הבל כי טובות העה"ז חולפית ואין יתרון ועריבות לאדם בכל טוב' שעברה כשעתן ומיד שבא הוא הבל אך לא כאלה חלק עושי טוב כי טובה נצחי וקיים:
הנה הקושי הגדול שנתחבטו בו גדולי עולם הלא הוא כי תחלת דברי פיהו יראה שמתיר הרצועה ובסוף הפסוק או' ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט עד שהוצרך רב הונא לומר פרק במה אשה ע"כ דברי יצר הרע מכאן ואילך דברי יצר הטוב וההיקש בדרשות אלו במדרשות אך הנה כתוב אצלנו בביאור התורה כי סוגי בני אדם בענין התשובה יתחלקו לה' חלקים הכת הא' בני אדם צדיקים גמורים שלא טעמו טעם חטא מימיהם וכבשו יצרם מלכת אחר תאוות העולם הזה כי אם ישבו על משמרתם הכת הב' הם בני אדם שטעמו טעם חטא וחזרו בתשובה מיד בבחרותם והיא תשובה מעולה הכתוב ג' הם בני אדם הבלתי שבים עד עת זקנה כי יראו כי קרוב לבא עתם ויעשו תשובה טרם עת למות פן ימותו ברשעתם כי גם שתשובתם תשובה אינם מסוג הקודם לפניו יתברך הכת הד' הם בני אדם שלא יעשו תשובה עד עת מיתה כי יראו כי אזלת יד חייהם בעולה הזה וישובו מפני יראת מות כי אין תשובתם חובה כסות הקודם. הכת הה' הם בני אדם הטבועים בעולם הזה בעמקי תאוותם הולכים אחר שרירות לבם הרע ולא נתנו אל לבם לשוב עד שמתו ברשעתם וילכו לאבדון ולמהומה ונהפך להם טוב העולם הזה לרמה ותולעה נאכל בשרם ותשרף נשמתם. ונבא אל הענין בשום לב על או' בילדותך ולא אמר בחורותיך אך הנת בגמרא חלקו עושי רצונו יתברך לב יש שבים ומתקנים בזקנה את אשר עיותו בבחרות ועל עצמם יאמרו אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותינו ויש אשר לא חטאו מילדותם ועל עצמם הם אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו נמצא כת זו שמחה בזקנה על הילדות שאמר שלמה כי הטובה מכל החלוקות היא שישמח בימי הבחרות שהוא מי"ג שנה ומעלה על הילדות שהוא עד שנת הי"ג והוא שיאמר בבחרות אשרי ילדותו שלא ביישה את הבחרות נמצא שבבחרות שמח מהילדות וזהו שמח בחור בילדותך ושמא תאמר א"כ איפה מה יוסיף לך היצר הטוב מהי"ג ולמעלה אם מטרם בואו תהיה צדיק כי הלא עד אז איננו אתך הלא הוא כי ויטיבך לבך וכו' והוא כי טוב יקרא העושה לפנים משורת הדין כד"א ועשית הישר והטוב וארז"ל זו לפנים משורת הדין וכן בגמרא על פסוק למען תלך בדרך טובים כעובדא דהנהו שקולאי דרבה בר בר חנה וכו' ונבא אל הענין אמר מה שהעדיף יצרך הטוב עליך אחר הי"ג הוא שיעשה אותך טוב עושה לפנים משורת הדין וזהו ויטיבך לבך כלומ' יעשה טוב אותך לבך בימי בחורותים שהוא משגת י"ג והלאה ואמר בחורותיך לשון רבים למה כי הבחרות יתחלק לשנים הא' מי"ג עד העשרים והב' מאז עד רוב ימיו ואחרי כן מאליך ימשך שלא תלך בדרכי לבבך הכולל ב' יצרים פעם בזה ופעם בזה כי אם תמיד והלך בדרכי לבך הנזכר אשר הוא היצה"ט ועוד לך ואחרי זאת והוא ובמראה עיניך והוא שאמר שלא אחז בך היצר הרע שלא חטאת מעולם בעשותך לפנים משורת הדין והמשך תמיד בדרכי היצה"ט מעתה מראה עיניך לא יזיקו לך להביאך לידי עבירה עם שעיני' ראשון שבסרסורי עבירה והוא כמאמר רבי אחא לתלמידיו דהוה מרכיב כלתא אכתפיה ומרקד בה ואמרו ליה רבנן אנן מהו למעבד הכי אמר להו אי דמיא עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא הנה כי מראה עיניו לא היה מזיק לו לרבי אחא ודמיין לנו לכשורי וכן רבי יוחנן דאמר דמיין בעיני כי קאקי חיורי ועל כן לא היה ירא מהיצה"ר וזהו ובמראה עינים כי לא תירא מהיצה"ר בלכתך אחר מראה עיניך כי לא יראה לך כדבר רע רק טוב כמדובר ואל יראה בעיניך כי לא יתבע לך ה' בדין על מה שלא תתנהג בדרכים האלה באמור כי הוא חסידות ותורה כי דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט:
או יאמר אל ישיאך לבך אם תתנהג בכל החסידות הלז כי אין עוד למ"ה פתחון פה עליך כלל כי הלא דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ומה גם למז"ל במסכת קידושין המקיים את התורה מאלף ועד תי"ו נותנין לו בעה"ז כאלו שרף את התורה מאלף ועד תי"ו. ואל תבא לכלל כעס אם בכל חסידותיך זה יבואו עליך יסורין כ"א אדרבה והסר כעס מלבך בראות יסורין עליך ועתה קדוש אלהים כי הלא העבר רעה מבשרך והוא כי אין לך בשר ודם שלא יהיה בו קצת מחלאת זוהמת נחש והיא הגורמת למת רמה מה שאין כן צדיקים ומה גם לממריקים חומרם ביסורין כר"א בר' שמעון שעל כן תמה אשתו בראותם רמה א' הוצרך הוא בחלום הלילה להגיד לה כי על שלא חס על כבוד איש א' כראוי היה הדב' וזהו והסר כעס מלבך מלומר לא הם ולא שכרן רק והעבר רעה מבשרך הוא זוהמת הנחש וגם לא תחוש על אזהרתי מהילדות למה תכניע עצמך מאז כי דע לך כי הילדו' והשחרות הבל ולמה תמשך אחריה' לענגם והמה הבל הנה הזהרתיך תהיה מהסוג הא' אשר לא תחטא מעול' כי מהילדו' תהי צדיק אם לא זכית לה הר מהילדות הי' לא מהסוג הב' והוא זכור את בוראך בימי בחורותיך הם ג' זמנים של בחרות מי"ג עד כ' ומכ' עד רוב ימיך שתשוב כא' או לפחות כב' עד אשר לא יבואו ימי הרעה הוא טרם תאסף אל עמך בקרב ימים כי לא תדע את עתך כי אז על שלא שבת יקבצו ויבואו ימי הרעה הם ימים שפעל' בהם רעה שיקרבו ויאתיון להגי' מעשיך לייסרך הפך הצדיקים שלעת מצוא זו מיתה יקרבו ימיהם להעיד כל אחד על כל התורה והמצוה אשר עשה בהם כמשז"ל בס"ה על פסוק ויקרבו ימי ישר' ויקרבו ימי דוד ואם יקר' שתחי' טוב טרם יגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ והם ימי הזקנה ושיבה אשר לא תטעם מערבו' הנאה וזהו אשר תאמר אין לי כלו' להנאתו אין חפץ ותאוה ומה תסכון התרחקת מעברות הנאות עה"ז ובשני' שאין גופך נהנה מהם כי לא תהיה תשובה מעולה או ע"ד רז"ל שימי הרעה הם ימי הזקנה אפשר יאמר עד אשר לא יבואו ימי הרעה על בן ס' לזקנה ואם לא שבת שוב טרם יגיעו שנים אשר תאמר וגומר ובן ע' לשיבה כמפורש ואם עד אלה לא תשמע לי לפחות עד אשר לא תחשך השמש והאור והככבים וגומר בהזכיר חז"ל בס"ה פרשת ויחי כי ל' יום קודם פטירת האדם נחשכת ממנו כי בכל לילה מסתלקת ממנו ומוליכים אותה ומראים לה מקומה למעלה וכעובדא דר' יצחק שאמר לרבי יוסי שהיה רואה שנשמתו לא היתה מאירה לו בלילה כאשר בתחלה ושהצלם והבבואה חשכת ממנו ולא היה רואה אותה בעת שומע תפלה. והענין כי הנשמה הולכת ומתפרדת ממנו מעט מעט מל' יום קודם והנה אין ספק כי הנשמה מתחלת להתפשט מהגוף ואח"כ הרוח ואח"כ הנפש והם כדבר מושאל בגוף: ונבא אל הכתוב והוא כי ה' הדרגות באדם אחד הנשמה רוח נפש ה' חושי' והאברים הגשמיים והעבים והנה תחלה נפשטת הנשמה ואחר כך הרוח ואחריה הנפש שמתחשכים מן האדם ל' יום לפני מותו ועדין הולך על רגליו ואח"כ משתברים ומתרועעים החושים ונופל למשכב וזהו עד אשר לא תחשך השמש וכו' כי בהיות השמש על הארץ יש אור גדול ובנסוע השמש עדין יש אור בעולם מבהיקת השמש והיא למטה מאור השמש וזך מאור הירח והירח זך אורו מאור הככבים ולכן משל אל הנשמה יהיה השמש והרוח אל האור והנפש אל הירח והככבים אל החושים כי בתחלת הל' יום תחשך ממנו הנשמה הרחוקה יותר מהחומר ואח"כ הרוח ואח"כ הנפש ואח"כ הככבים הם החושים ישתברו ונפל למשכב ואז בהיות כחות הרוחניות כמשוללו' מעביות האברים יהפכו אל היובש וכל ישעם וכל חפץ לשתות מים תמיד ולא יחפצו באוכל וזהו ושבו העבים אחר הגשם כאשר בהיותו עפר טרם נפיחת הנשמה בעפר והענין עד אשר לא תחשך וכו' שוב אל ה' ואם לא שבת באלה כי תחשוב שגם שחלי' והיית על המשכב עודך מייחל להבריא ולמה תפתח פה לשטן להתודות כמורה שימות כדרך האנשים נמהרו לב קרובי החולה ונשים רחמניות כשומעה איש בא לבקר את החולה ופתוח יפתח לו שערי תשובה באמור אליו שים נא כבוד לה' אלקיך ירצך ותן לו תודה וזכור את בוראך אשר חטאת לו ושובה ישראל עד ה' אלקיך בטרם תבא ותראה פני אלהים אשר למה תראה את פניו זועפים על רוב עוניך ואיככה תוכל וראית ברעה אשר תמצאך פן תאכלך האש הגדולה ואוי לה נאותה בושה אשר מפניו תבהל על כן מהרה חושה עמוד על נפשך קים קרא אל אלקיך וכדומה לדברים אלה והנה מדי שמוע נשים ומיודעיו כלביא יקומו לעומת מי שבא לדבר כדברים האלה ויתמרמרו אליו בחמת כחן להלחם בו באמור אליו מי ביקש זאת מידך לרמוס חצרנו לשפוך דם האדם באדם כי למה תמית נפש אחד מישראל כי הלא בשומעו כי תאמר אליו יתודה כי קרוב יום מותו יתפעל ויתעלף ולא יעצר כח להתחזק וימות לשחת ויהיה דמו בראשך והאיש כשומעו את האלה הזאת אז ידלג כאיל מידם ברוח יברח והמה כמוצאי שלל רב ישישו בשמחה וידברו על לב החולה ואומרים הראית איש משתגע בא לבעתך באמור לך התודה על אשמותך כאלו קרבה פקודתך ואתה בריא אולם אל תחוש כי אתה תקום תנוח ותעמוד וחיה תחיה יותר ממנו וקבור תקברנו ובין כך ובין כך הולך האדם ההוא אל בית עולמו כי קו לקו הלוך ילך ומכביד חוליו עד הראות בו סימני מיתה וגרי ביתו עודם מחזיקים בפתיותם לבלתי הניח שוב מרשעו והתודות לקונו על כן בא שלמה בחכמתו ואמר אל יהי סכל לשמיע בקולם למה ימות בלא עתו ומשארות אשמותיו צרורות בשמלותם על שכמ' אומר לו בני הלא צויתיך אל תיחל עד תפול למשכב והנה סדרתי לך סדר זמנים קודם לכן אך לא שבת עד הכביד חולייך לפחות שוב לך כי תראה סימני מיתה והוא ביום שיזועו שומרי הבית הם הידים שומרי הגוף כי בהתקרב יום המות בהניפו ידיו וזרועותיו יזועו וירתתו ועדין יש כח להתודו' ולשוב טרם תמות ותחלש כי עוד מעט ויתעותו אנשי החיל כי עד כה היו האצבעות ביושר ואח"כ יתעותו ויתכוצו האצבעות הם אנשי החיל משרתי האברים כלם הראשים כלפי היד ויהיו כמתעתעים וכממששים בתוהו על גב השמלה אשר יכסה בה כי זו הוראת קרבת עתו למות יותר מהקודם ואחרי כן יבטלו הטחונות מללעוס ומלאכול שום דבר כלל ושמא תאמר הלא גם מאז שבו העבים אחר הגשם לא היה אוכל ומה נתחדש לו כעת הלא הוא כי מיעטו כלומר כי מה שהיה בתחלה בשוב העבים אחר הגשם הוא הטוחנו' מיעטו כי היה הגשם הוא השתיה עיקר והמאכל מעט מזער דבר קל אך עתה ביטלו לגמרי ועדין אפשר להתודות ולשוב בצד מה ולא תייחל עד כי עוד מעט וחשכו הרואות בארוביתהם עיני בשר כו' תחשכנה עיניו מראות כלומר אך עיניו שאינם בארובות כי אם החוש הרוחני יראה אז יותר בקרוביו שכבר מתו הבאים להקביל פניו כמבואר בספר הזוהר ועדין יש כח לשוב ולתת לו יתברך תודה כי אחרי זאת אין תקנה כי הלא קל מהרה וסוגרו דלתים בשוק הם השפתים דלתות הפה כי תאלמנה שפתיו ואין מענה להתודות ועדין יש קצת ניחור בראש האצטומכא הטוחנת המאכל וזהו בשפל קול הטחנה והוא מה שאומרים שהוא הקדרה כי תיתר נחושתה ומתחלה מתחיל בקול נמוך אותו הניחור והנענוע וזה בשפל קול הטחנה כי כבר סוגרו דלתים מלדבר בבא שפל ואזלת יד דברי ווידוי ממנו עם שאפשר בתנועה פנימית בצד מה. ושמא תאמר כי הלא אחרי אלה יתעורר ויתנועע בכח כאלו הוא שיפקדנו הבריאות אל תחוש כי אינו רק שיקום לקול הצפור היא הכרוז המכריז ברגע יציאת הנשמה אז יקום כמתעורר להעזר ופותח פיו והוא יציאת הנשמה ואז וישחו כל בנות השיר והוא כי תנועות השיר והדבור הן גרון וחיך ושניים ושפתים וחוטם כנודע כי יש אותיות הגרון ויש של החיך ויש של שניים ואותיות השפתים והנה עד כה מאז סוגרו דלתים בטלו רוב בנות השיר ועדין הגרון היה מנחר אך אחר קומו לקול הצפור ישחו כלם כי גם הגרון יושח ושמא תאמר הנה אחרי כן ינוח המת ואז טוב לו מלראות את מפחידו לז"א הנה גם מגבוה הוא מן הדין של מעל' ייראו כחות הנפש הנזכר השמש והאור והירח וכמאמ' ס' הזוהר על והשטן עומד על ימינו לשטנו ומלאך ה' עומד וזהו אם ינחוה לעלות גובה שמים כי גם משם ירעדו ויפחדו ומה גם עתה מי יעלנה השמימה כי הלא בנסוע הנפש לעלות הנה כמשא כבד יכבדו עליה כמה כחות הטומאה כארבה ויסחבוה אלה מפה ואלה מפה כמו אבן במרגמה והם המשחיתים ואשר ברא במעשיו הרעים וזהו וחתחתים בדרך כי כאשר השקד שהוא כפרש"י כמו הנצו הרמונים והוא כי כאשר ינץ שיעלה ניצה ממנו לעלות השקד השוקדת וממהרת יותר לעלות כן הנשמה ממהרת לעלות מיד אל מקורה ואז יסתבל החגב עליו הם הכחות הנזכרים ואז ותפר האביונה היא התאוה מלעלות למעלה והוא ענין ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע ועל כל אלה ראוי החי יתן אל לבו כי יראה במות רעהו כי גם עליו יעבור כוס כי אוי מי יחיה ולא יראה מות ומי זה האיש יהיה נכון לבו בטוח מחתחתים בדרך ומדינה של גיהנם אלא שאין איש שם על לב ע"כ לעוררם מתרדמת' הלא מראוי כי כאשר הולך האדם אל בית עולמו אל יבכו למת כי הלא מה יועיל לו להצילו כי הולך הוא אל בית עולמו אם טוב או הפכו אך וסבבו בשוק הסופדים ולא בבית הקברות אל המת כי אם אל החיים אשר בשוק למען ידעו שימותו וישובו מדרכם הרעה ויקראו אל האלקים בחזקה כי הן דא תהוה ארכא לשלוות' וז"א כי הולך וכו' וסבבו בשוק וכו' או יאמר ענין מז"ל במדרש חזית וז"ל נולד אדם הכל שמחים מת הכל בוכים אינו כן אלא נולד וכו' אין שמחים לו שאינן יודעים באיזה פרק ומעשים יעמוד אם צדיק או רשע יהיה אם טוב ואם רע מת צריכין לשמוח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשם טוב משל לב' ספינות פורשות לים הגדול אחד יצאה מן הנמל ואחד נכנסת היוצאה הכל שמחים והנכנסת לנמל לא שמחו לה פיקח אחד היה שם אמר להם חילוף הדבר אני רואה זו שהיתה יוצאה מן הנמל לא היו צריכים לשמוח שאין יודעין באיזה פרק עומדת וכמה ימים מזדוגות לה וכמה עלעולים מזדוגת לה ושנכנסה לנמל הכל צריכין לשמו' שנכנסה בשלום כך מת אדם הכל צריכין לשמוח ולשבח שנפטר בשם טוב ובשלום מן העולם הוא ששלמה אמר טוב שם וכו' ויום המות מיום הולדו ע"כ והוא הדעת האמתי כי בהולד איש ולא נודע אם צדיק או רשע יהיה שמחה מה זו עושה מש"כ בצאתו בשלום אל הקדש מן העולם ועד העולם הולך ואור כי הן הוא משוש דרכו ועת לשחוק ועת רקוד כי אז טוב לו כי ע"כ כמו זר נחשב שמן הטעם הזה כל ילד אשר יולד מיד יתן את קולו בבכי כי נפשו מצירה כי באת מהיכלי מלכו של עולם אל מקום תתעתד לרד' שאולה היפך הצדיק שמת מתוך שחוק כי יראה כי אז טוב לו כמז"ל על ותשחק ליום אחרון כלל הענין כי ג' חלקי הנפש צער יחשב למו רדתם אל העה"ז כי על כן הנשמה העולה על כולנה לא תבא עד היותה בטוחה בכשרון בעליה ולא מקודם כי על כן רבה שמחת רשב"י יום שניתנה נשמה לרבי אלעזר בריה ואף גם הרוח לא תבא בהולד איש עד היותו בן י"ג שנה לכחות וזה יאמר בדברו על ג' חלקי הנפש הנזכר במשל השמש והאור והירח גם מגבוה יראו כי מהיותם גבוה טרם' בואנה אל העולם הזה ייראו מלבא כי הלא וחתחתים בדרך בעה"ז אשר הוא דר' לעה"ב כי הלא יש כמה מכשולות ליכשל ולחטא בהנה ועל ידי כן וינאץ ויתאנף השקד הוא הנפש ששוקדה תמיד פה גם אחרי המות כי נפשו עליו תאבל ומאז תצטער וגם יסתבל החגב הוא הרוח הבא אחרי כן הנמשל לחגב הדולג כי כן הרוח עולה ויורדת כנודע כי גם בבא עת בואה תבא ותתנהג בכבדות שלא ברצון טוב וזהו ויסתבל החגב מגזרת נושא סבל כי תירא מדאגה מדברי עונות יסובבוהו ותפר האביונה היא הנשמה אשר יתאבנה כל איש תפר מבא פה אם לא במפליא לעשות הטוב והישר בחסידות גדול ועכ"ז ראה נא חסרון דעת בני אדם כי כאשר זוכה האדם והולך אל בית עולמו הוא חלקו בגן עדן כדרשת רז"ל באומר כי הולך האדם אל בית עולמו על הצדיק שכל אחד יש לו מדור בפני עצמו שהיה ראוי ישמחו ויעלזו על כי הולך נכוחו אל העולם הבא בלי מכשול עון ואדרבה וסבבו בשוק הסופדים כו':
